האם לימוד בסטנדר שעובד על מנגנון גז מהדרין לשבת?
הרב יניב חניאיגכסליותשפג07/12/2022
שאלה:
בס"ד שלום רב, קנו לי מתנה סטנדר שעובד על מנגנון גז. יש לי חשש לגבי השימוש בשבת. היצרן אומר שזה מהדרין לשבת. אני עדין חושש ,אשמח לקבל תשובה תורנית כדי להיות רגוע. להלן קישור למנגנון: https://www.thestandair.com/ תודה מקרב לב
תשובה:
הסתכלתי בקישור ששלחת.הרעיון נחמד...
אני לא חושב שיש בזה איזו שהיא בעיה בשבת. זה נראה בסדר גמור ומותר לחלוטין בשבת.
הלוואי שתלמד בו הרבה... בחול ובשבת
תשובות נוספות בנושא-
כניסה למים בשבת עם בגד ים
לא יכנס למים בבגד ים העשוי מבד אלא רק בבגד ים העשוי מסיבים סינטטיים ויראה שהבגד ים נקי.
הנכנס למים בשבת יזהר באיסור ליבון שיש בלבישת בגד ים, כיון ששריית בגד במים הוא איסור תורה שעליו נאמר ’שרייתו זו הוא ליבונו’. ואכן אין הדבר מוסכם שכבר חלקו רבותינו הראשונים אם דין זה נאמר על כל בגד או רק על בגד שיש עליו לכלוך (ראה כל זה בטור ושו״ע סימן שב ס״ט וסיכום שיטות הראשונים שם בב״י). ולפי דברי המחמירים שבכל בגד נאמר איסור שרייתו זהו כיבוסו (רשב״ם ור״ת) אין להיכנס בבגד ים אלא א״כ הוא עשוי מניילון שאז אין המים נבלעים בו כלל ואין בו איסור. אולם ישנם הסוברים שאין איסור אלא בבגד מלוכלך (סמ״ג, ספר התרומה, הר״ן והרא״ש) ולכן רשאי להיכנס למים בבגד ים נקי.
וחידש הריב״א שלדעת אלו שאסרו רק בבגד מלוכלך היינו בלכלוך ממש וכגון צואה וכדומה אבל אם רק נתלכלכו מעט וכגון במי רגליים אין איסור לשרות בגד כזה, אלא שלמעשה נראה מדברי המשנה ברורה (סי’ שב ס״ק מג) שיש לאסור בכל לכלוך שהרי הוא אסר אפילו ברוק בעלמא.
ובביאור הלכה (ד״ה שיש) הביא בשם האליהו רבה שדעת רוב הראשונים להקל לשרות בגד נקי, ומכל מקום כיון שיש כמה ראשונים שמחמירין בזה בודאי שיש לחוש ולהחמיר באיסור תורה.
גם הרמ״א הביא את שני הדיעות בהגהותיו, ובדיעה ראשונה כתב לאסור רק בבגד מלוכלך ואחר כן כתב שיש אוסרים בכל ענין ונראה שכך הכריע למעשה.
ודעת השולחן ערוך אינה ברורה כיון שכתב דברים סותרים, שכאן בסימן ש״ב ס״ט אסר לשרות רק בגד מלוכלך וכתב: ״בגד שיש עליו לכלוך אסור אפילו לשכשכו דזהו כבוסו״. וכן בסימן שיט סעיף טז כתב: ״מים שיש בהם תולעים מותר לשתותן על ידי מפה בשבת״, והסביר המשנה ברורה (ס״ק נט) שאין בזה משום איסור מלבן כיון שאין המפה מלוכלכת.
לעומת זאת כתב השו״ע שם (סעיף י) שאין לסנן מים בסודר משום ליבון, הרי לפנינו שאסר אפילו בסודר נקי וכדעת הרשב״ם ור״ת, וכן הכריע לאסור בבגד נקי בסימן שלד סעיף כד וכתב שדברי הסברא השניה האוסרת נראית.
ולכן חלקו רבותינו האחרונים מהי דעת השולחן ערוך למעשה וכשם שהביא הביאור הלכה (סי’ שב ד״ה שיש) מחלוקת בדעת מרן השלחן ערוך בזה שהמגן אברהם כתב שדעתו להקל ובספר תוספת שבת ובביאור הגר״א כתבו שסבר להחמיר
גם רבותינו הספרדים האחרונים חלקו בזה והגר״ע יוסף (יביע אומר ח״ד ס״ל אות יט) סבר שדעת מרן השולחן ערוך להקל, ואילו הרב משה לוי (מנוחת אהבה ח״ב עמוד שצז) לאסור.
והנה כל זה בבגדים מאריג טבעי אולם בניבים של בגד סינטטי יש מקילים לכתחילה לשרותם במים וסוברים שדינם ככלי עור שמותר לשרותם במים אבל לא ישפשפם, וזאת מכיון שבשונה מבגד מבד טבעי שהמים חודרים ונבלעים בחוטים וכך הם מתנקים, בסיבים סינטטיים אף שהמים חודרים בין הסיבים אולם הם אינם נבלעים בהם, ולכן הקיל השמירת שבת כהלכתה (פרק טו ס״ז) ובשו״ת אז נדברו (ח״ז סימן לג) וכן הרב משה לוי (מנוחת אהבה עמוד ). ואף גם שגם בזה יש פוסקים האוסרים ומדמים אותם לסיבים טבעיים (אור לציון פרק כד הלכה ו וחוט שני פרק לג אות ד) אולם יש להקל בזה בצירוף שיטות רוב הראשונים שמקילים לשרות במים בגד נקי.
לא יכנס למים בבגד ים העשוי מבד אלא רק בבגד ים העשוי מסיבים סינטטיים ויראה שהבגד ים נקי.
הנכנס למים בשבת יזהר באיסור ליבון שיש בלבישת בגד ים, כיון ששריית בגד במים הוא איסור תורה שעליו נאמר ’שרייתו זו הוא ליבונו’. ואכן אין הדבר מוסכם שכבר חלקו רבותינו הראשונים אם דין זה נאמר על כל בגד או רק על בגד שיש עליו לכלוך (ראה כל זה בטור ושו״ע סימן שב ס״ט וסיכום שיטות הראשונים שם בב״י). ולפי דברי המחמירים שבכל בגד נאמר איסור שרייתו זהו כיבוסו (רשב״ם ור״ת) אין להיכנס בבגד ים אלא א״כ הוא עשוי מניילון שאז אין המים נבלעים בו כלל ואין בו איסור. אולם ישנם הסוברים שאין איסור אלא בבגד מלוכלך (סמ״ג, ספר התרומה, הר״ן והרא״ש) ולכן רשאי להיכנס למים בבגד ים נקי.
וחידש הריב״א שלדעת אלו שאסרו רק בבגד מלוכלך היינו בלכלוך ממש וכגון צואה וכדומה אבל אם רק נתלכלכו מעט וכגון במי רגליים אין איסור לשרות בגד כזה, אלא שלמעשה נראה מדברי המשנה ברורה (סי’ שב ס״ק מג) שיש לאסור בכל לכלוך שהרי הוא אסר אפילו ברוק בעלמא.
ובביאור הלכה (ד״ה שיש) הביא בשם האליהו רבה שדעת רוב הראשונים להקל לשרות בגד נקי, ומכל מקום כיון שיש כמה ראשונים שמחמירין בזה בודאי שיש לחוש ולהחמיר באיסור תורה.
גם הרמ״א הביא את שני הדיעות בהגהותיו, ובדיעה ראשונה כתב לאסור רק בבגד מלוכלך ואחר כן כתב שיש אוסרים בכל ענין ונראה שכך הכריע למעשה.
ודעת השולחן ערוך אינה ברורה כיון שכתב דברים סותרים, שכאן בסימן ש״ב ס״ט אסר לשרות רק בגד מלוכלך וכתב: ״בגד שיש עליו לכלוך אסור אפילו לשכשכו דזהו כבוסו״. וכן בסימן שיט סעיף טז כתב: ״מים שיש בהם תולעים מותר לשתותן על ידי מפה בשבת״, והסביר המשנה ברורה (ס״ק נט) שאין בזה משום איסור מלבן כיון שאין המפה מלוכלכת.
לעומת זאת כתב השו״ע שם (סעיף י) שאין לסנן מים בסודר משום ליבון, הרי לפנינו שאסר אפילו בסודר נקי וכדעת הרשב״ם ור״ת, וכן הכריע לאסור בבגד נקי בסימן שלד סעיף כד וכתב שדברי הסברא השניה האוסרת נראית.
ולכן חלקו רבותינו האחרונים מהי דעת השולחן ערוך למעשה וכשם שהביא הביאור הלכה (סי’ שב ד״ה שיש) מחלוקת בדעת מרן השלחן ערוך בזה שהמגן אברהם כתב שדעתו להקל ובספר תוספת שבת ובביאור הגר״א כתבו שסבר להחמיר
גם רבותינו הספרדים האחרונים חלקו בזה והגר״ע יוסף (יביע אומר ח״ד ס״ל אות יט) סבר שדעת מרן השולחן ערוך להקל, ואילו הרב משה לוי (מנוחת אהבה ח״ב עמוד שצז) לאסור.
והנה כל זה בבגדים מאריג טבעי אולם בניבים של בגד סינטטי יש מקילים לכתחילה לשרותם במים וסוברים שדינם ככלי עור שמותר לשרותם במים אבל לא ישפשפם, וזאת מכיון שבשונה מבגד מבד טבעי שהמים חודרים ונבלעים בחוטים וכך הם מתנקים, בסיבים סינטטיים אף שהמים חודרים בין הסיבים אולם הם אינם נבלעים בהם, ולכן הקיל השמירת שבת כהלכתה (פרק טו ס״ז) ובשו״ת אז נדברו (ח״ז סימן לג) וכן הרב משה לוי (מנוחת אהבה עמוד ). ואף גם שגם בזה יש פוסקים האוסרים ומדמים אותם לסיבים טבעיים (אור לציון פרק כד הלכה ו וחוט שני פרק לג אות ד) אולם יש להקל בזה בצירוף שיטות רוב הראשונים שמקילים לשרות במים בגד נקי.
טלטול פנס נייד בשבת
ישנה מחלוקת אם מותר לטלטל פנס הדלוק מבעוד יום, ולכן הנמצאים בשבת בטיול מחנאות (קמפינג) ויש להם צורך גדול לטלטל פנס על מנת להאיר את הדרך וכגון לנצרך ללכת לשירותים רשאי לעשות כן, אך אם ניתן עדיף להחמיר.
איתא בגמרא (שבת מז, א) שנר נחשב כבסיס לדבר האסור, ופירש״י דהיינו השלהבת, וכן הובא בהלכה (סימן רעט ס״א) ששלהבת של נר נחשבת כמוקצה בשבת ואסור לטלטלה (משנ״ב ס״א), וחלקו פוסקי הזמן מה הוא טעם האיסור, החזון אי״ש (או״ח סימן מא ס״ק טז) כתב שהוא משום שאין הדרך לטלטל את הנר מחשש שמא היא תכבה ויעבור על איסור כיבוי, והקשה הגרש״ז אורבעך (שו״ת מנחת שלמה ח״א סימן יד) שלפי דבריו אלו עולה שאם הנר נמצא בעששית שאז אין חשש שיכבה אזי מותר לטלטלה. וטעם נוסף כתב החזו״א שאין דרך לטלטל את הנר ודרך שימושה הוא במקומה. וכתב הוא שהאיסור אינו משום שמא יכבה אלא כיון שאין לשלהבת דין כלי וכל שאינו אוכל או כלי נחשב כמוקצה מחמת גופו.
וכן כתב גם הגר״מ פינשטיין (שו״ת אגרות משה ח״ג סימן נ) שהשלהבת אינה כלי והיא כמו אבן, אכן הקשו על דבריו שהרי אבן ושאר מוקצה מחמת גופו ניתן להתיר טלטולם על ידי הכנה ומדוע יאסר יותר הנר (שבות יצחק להרב יצחק דרזי פרק יד אות א).
ובתשובה אחרת (ח״ה סימן כב אות לו) כתב להתיר מעיקר הדין ורק מכיון שנר אסור יש לאסור גם פנס דאתי לאחלופי, וגם הגרי״ש אלישיב (הובא בשלמי יהודה פרק ב הלכה יז) כתב לאסור מזה הטעם שאין לחלק בין נר לפנס.
אכן בספר טלטולי שבת כתב בשם הגר״מ פינשטיין שמעיקר הדין טלטול מנורת חשמל מותרת ורק שנראה לאסור דדמי לאור של נר ואתי לאחלופי, וכתב שם ששאל את הגאון רב משה פינשטיין מה הדין במנורה קטנה הדולקת וכגון בשעון חשמלי המואר ע״י מנורה חשמלית, וכתב לו הגר״מ שמותרים בטלטול כיון שאין בכלים כאלו חשש שיסלקו את האור מהכלי שהרי אין הם קבועים בתוכם. ונראה עוד טעם להתיר על פי דברי הגאון רב נסים קרליץ (חוט שני שבת ח״ג עמוד סא) שכל כלי חשמלי שהוא כלי אחד עם החשמל בתוכו וכגון שעון המופעל ע״י בטריה שתוכו ואין החשמל בא אליו מבחוץ מותר בטלטול, ועל פי זה לא שנא פנס עם הבטריה והנורה שבתוכה דהוי כלי ורשאי בטלטול.
והגרשז״א כתב בתשובה אחת (מאורי אש פ״ב עמוד קיד) לאסור משום כעין גזירה שהמון העם יחשבו שהיתר הטלטול הוא מחמת שאין פנס זה כאש ולכן יבואו גם להליקה בשבת, ובתשובה אחרת (שו״ת מנחת שלמה ח״א סימן יד) כתב להתיר שדינו כמו שאר מכשירי חשמל המותרים בטלטול.
לכן נראה למעשה שיש להחמיר כדעת רוב הפוסקים, אבל במקום שקשה להחמיר וכגון כשנמצא בשדה וצריך לילך לשירותים וכדומה ובחושך עלטה יתכן שיפול בפחים וכדומה יקח עמו פנס להאיר לו כדעת המקילים.
ישנה מחלוקת אם מותר לטלטל פנס הדלוק מבעוד יום, ולכן הנמצאים בשבת בטיול מחנאות (קמפינג) ויש להם צורך גדול לטלטל פנס על מנת להאיר את הדרך וכגון לנצרך ללכת לשירותים רשאי לעשות כן, אך אם ניתן עדיף להחמיר.
איתא בגמרא (שבת מז, א) שנר נחשב כבסיס לדבר האסור, ופירש״י דהיינו השלהבת, וכן הובא בהלכה (סימן רעט ס״א) ששלהבת של נר נחשבת כמוקצה בשבת ואסור לטלטלה (משנ״ב ס״א), וחלקו פוסקי הזמן מה הוא טעם האיסור, החזון אי״ש (או״ח סימן מא ס״ק טז) כתב שהוא משום שאין הדרך לטלטל את הנר מחשש שמא היא תכבה ויעבור על איסור כיבוי, והקשה הגרש״ז אורבעך (שו״ת מנחת שלמה ח״א סימן יד) שלפי דבריו אלו עולה שאם הנר נמצא בעששית שאז אין חשש שיכבה אזי מותר לטלטלה. וטעם נוסף כתב החזו״א שאין דרך לטלטל את הנר ודרך שימושה הוא במקומה. וכתב הוא שהאיסור אינו משום שמא יכבה אלא כיון שאין לשלהבת דין כלי וכל שאינו אוכל או כלי נחשב כמוקצה מחמת גופו.
וכן כתב גם הגר״מ פינשטיין (שו״ת אגרות משה ח״ג סימן נ) שהשלהבת אינה כלי והיא כמו אבן, אכן הקשו על דבריו שהרי אבן ושאר מוקצה מחמת גופו ניתן להתיר טלטולם על ידי הכנה ומדוע יאסר יותר הנר (שבות יצחק להרב יצחק דרזי פרק יד אות א).
ובתשובה אחרת (ח״ה סימן כב אות לו) כתב להתיר מעיקר הדין ורק מכיון שנר אסור יש לאסור גם פנס דאתי לאחלופי, וגם הגרי״ש אלישיב (הובא בשלמי יהודה פרק ב הלכה יז) כתב לאסור מזה הטעם שאין לחלק בין נר לפנס.
אכן בספר טלטולי שבת כתב בשם הגר״מ פינשטיין שמעיקר הדין טלטול מנורת חשמל מותרת ורק שנראה לאסור דדמי לאור של נר ואתי לאחלופי, וכתב שם ששאל את הגאון רב משה פינשטיין מה הדין במנורה קטנה הדולקת וכגון בשעון חשמלי המואר ע״י מנורה חשמלית, וכתב לו הגר״מ שמותרים בטלטול כיון שאין בכלים כאלו חשש שיסלקו את האור מהכלי שהרי אין הם קבועים בתוכם. ונראה עוד טעם להתיר על פי דברי הגאון רב נסים קרליץ (חוט שני שבת ח״ג עמוד סא) שכל כלי חשמלי שהוא כלי אחד עם החשמל בתוכו וכגון שעון המופעל ע״י בטריה שתוכו ואין החשמל בא אליו מבחוץ מותר בטלטול, ועל פי זה לא שנא פנס עם הבטריה והנורה שבתוכה דהוי כלי ורשאי בטלטול.
והגרשז״א כתב בתשובה אחת (מאורי אש פ״ב עמוד קיד) לאסור משום כעין גזירה שהמון העם יחשבו שהיתר הטלטול הוא מחמת שאין פנס זה כאש ולכן יבואו גם להליקה בשבת, ובתשובה אחרת (שו״ת מנחת שלמה ח״א סימן יד) כתב להתיר שדינו כמו שאר מכשירי חשמל המותרים בטלטול.
לכן נראה למעשה שיש להחמיר כדעת רוב הפוסקים, אבל במקום שקשה להחמיר וכגון כשנמצא בשדה וצריך לילך לשירותים וכדומה ובחושך עלטה יתכן שיפול בפחים וכדומה יקח עמו פנס להאיר לו כדעת המקילים.
איך להתחיל ללמוד זוהר?
שאלה כבדה...
אני סבור שבראשונה צריך לקבוע קביעות...
כלומר- הספק קבוע כלשהוא, נניח דף (שני עמודים) של זוהר הסולם (בערך עמוד ב"זוהר רגיל").
אני עצמי לומד בעיון של הבנה לשונית, מהלכית/ רעיונית, ולא מתעכב על עניינים קבליים מורכבים (רק במקרים ממש ממש מסויימים). אני כן מתעכב על הבנת ארמית (לרוב זה פשוט ללומדי גמרא, אבל לעיתים הארמית קשה בגרסת הזוהר...).
כלומר- מבין את המילים בארמית, ואם לא- מסתכל בסולם לראות את הפירוש המילולי. ואז ממשיך. לרוב, אחרי כמה שנים, גם ההבנה של העניין מתבארת עם הניסיון והחזרה על הנושאים.
אני כן מתעכב על הבנת ה"מקור לדרשות". כלומר- אם הזוהר דורש משהו, אני מנסה להבין מה היה הקושי/ המבנה המיוחד של הפסוק שבגללו הוא הביא את הפירוש הזה... החומרים שאני מעלה לאתר על הזוהר השבועי בדרך כלל מבוססים על זה- הבנת הקושי או הבנה של הפסוקים שהובילו לדרשה.
בתחום הקבלי, אני הולך בשיטתו של הרב קוק שלעיתים קרובות לא מבינים את העומק לעומקו, אבל מקבלים את הרוח. את הכיוון.
הרב קוק כותב בכמה מקומות, שבלימוד פנימיות וקבלה יש לעיתים מצב שבו לא מבינים "כל מילה", כל דקדוק, כל גימטריא ודילוג אותיות. אבל כן מתרשמים מהרוח (אם יורשה לי לתרגם- מה"כיוון"). מקורות לכך אביא מיד, בסוף התשובה.
יש עניינים שברור לי שאני לא מבין, אבל אני מצליח להבין את ה"כוונה הכללית". ואז אני, בכוונה, מוותר על הסולם שישר הופך את זה לקבלת האר"י- ז"א, מלכות, ספירות וכו'... בשלב זה אני מנסה, בעקבות דברי הרב קוק, להבין יותר את ה"כוונה", את הרעיון הבסיסי, שאותו די ניתן להבין. מלבד מקרים מאוד מסויימים שבהם ברור ש"החשבון הוא החשוב" ואז אם אני לא מבין על מה מדובר אני עובר הלאה בקריאה בלבד.
לאחר כמה וכמה שנים כאלו, אני יכול לומר שלרוב אני מצליח לתפוס את "הכיוון". גם ללא קבלת האר"י.
באופן כללי, שיטתי בלימוד הזוהר והירושלמי היא שאין מקום לדקדוקי "בבלי" בזוהר. לעיתים צריך ל"רחף" בכוונה מעל החשבון הפשוט של המילים, ודקדוקי הבנה מפורשים. בירושלמי זה הכרחי בגלל גרסאות, ובזוהר בגלל העומקים של העניין. שאלו עניינים שלרוב מצריכים הבנה "נוגעת ולא נוגעת". ואי אפשר לחשבן כל מילה.
בכל זאת, בלי תרגום זה נראה לי קשה מידי, כי הארמית לא פשוטה. אז ענייני שפה, כפי שכתבתי, אני כן מתעכב...
אני יכול לומר שאחרי תרגול של שנים בשיטה, לעיתים קרובות ההבנה מתבהרת גם בשיטת לימוד של מטי ולא מטי... ולעיתים די קרובות אני תופס את המתרגמים (או אפילו את המנקדים) בטעויות לשוניות, למרות חוסר בקיאותי בקבלת האר"י הישירה.
באגף מיוחד באתר אני מעלה שיעור שבועי קצר- נקודה מהזוהר על פרשת השבוע. מידי שבוע.
מקורות מהרב קוק (בעיקר מהפרק "לסתרי תורה ורזיה", פרק י באורות התורה)-
פסקה ו- "גם מי שאינו מוכשר לצייר בשכלו את דקות העניינים הנשגבים, המוצעים בסתרי תורה, ובכל ההצעות של חכמת הרזים, מכל מקום הרגש הכללי וההתעדנות הנפשית יוכל להרגיש מצד עצם טבעיותה של הנשמה המשכלת והחוש האמוני הטבוע בנפש. והשמוש השכלי יוכל להיות אצלו רק לזכך את המושגים, שלא יפעלו אצלו פעולות מטעות... ואז ישארו אצלו הרשמים הרוחניים בתור מחשבות מנשאות את הרוח..."
פסקה ט- "המעין העליון, מקור אמת אין סוף, יופי אין קץ, גבורה אין גבול, הולך הוא ומפכה במקורה של רזי תורה. עומד הוא להחשף בדרישת אותיותיה, ציוריה, הופעותיה... וכשהנשמה לואה מכל המצרים אשר במדעי הגבול... ומתוך ההרים התלולים, הנראים כרכסי מצער, כיוון מספרים, הערכת גימטריאות, רמזי שמות, זרמי מקרא, הלכה ואגדה, אור שמש יוצאת בגבורתה...".
פסקה י- "אחת מהנפלטות של תלמוד רזי תורה היא, שבזמן שהאדם לומד את העניינים הנשאים הללו מתוך אהבה ורגש פנימי, אע"פ שאינו יכול לתפוס את העניינים בהבנה שכלית בהירה, מ"מ הם מרוממים את כל מהותו... והוא מוסיף על ידי התעלומה הפנימית הבלתי ברורה שכל בהיר ומחשבה ברורה בדרך הופעה בחוג השכלתו".
ישנה פסקה ב"אורות התשובה", פרק ד, א, שמזכירה גם היא (בסופה) את הכיוון של חוסר היכולת לבטא בצורה ברורה רעיונות גדולים מאוד (בתחילת הפסקה הרב קוק מזכיר את נושא החבלים והייסורים של הנשמה הכללית ששואפת לתשובה כללית)- "... בהגות מלין אי אפשר לנו לבטא את המחשבה רחבת השחקים הזאת, יחודים אנו מיחדים, בשמות אנו מכוונים: נקודה - שמים וארץ חדשים ומלואיהם אצורים שם, אות - ועולמים מתגלים, תבות - ורבבות עולמי עד והמון יצורים, שלו ועלז מלא חדות אל אלים, מלא שלום ואמת. והנשמה הולכת ומתקנת."
בשמונה קבצים, קובץ ג, פסקה כו- "מסתכלים בחביון עוז בהשגות רוממות, אף על פי שאינן מובנות מפני רוב זהרן, אף על פי שהן מפחידות מרוב איומן, וחוזרים עליהן בהשפעת השכל המיושב אחרי עבור חזיונן..."
ויש עוד לא מעט פסקאות ברוח זו....
אולי אפשר לקשור לזה גם מדרש (ממש בסופה של ה"ספרי" על דברים) שעוסק בהבדל בין משה לבלעם. שלכאורה לפי חז"ל במובן מסויים בלעם "ידע יותר" מאשר משה. אומרים חז"ל- "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ואיזה זה זה בלעם בן בעור אלא הפרש יש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר (במדבר כד טז) נאם שומע אמרי אל משה לא היה יודע מתי מדבר עמו עד שנדבר עמו ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר ויודע דעת עליון, משה לא היה מדבר עמו אלא כשהוא עומד שנאמר (דברים ה כח) ואתה פה עמוד עמדי ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל שנאמר (במדבר כד ד) מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים משל למה הדבר דומה לטבחו של מלך ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו".
הרב שרקי, בשיעור ששמעתי, מסביר שיש הבדל בין הטבח לשר... הטבח מבשל את הארוחה, הוא יודע מה ירקות יש, כמה קטניות יש, כמה עלה כל דבר. מה המתכון המדוייק... השר שאוכל עם המלך, לא יודע את כל הדברים הללו. אבל הוא זה שאוכל עם המלך ביחד. הוא מכיר את התבשיל כולו מבושל יחדיו.. ואת טעמו.
שאלה כבדה...
אני סבור שבראשונה צריך לקבוע קביעות...
כלומר- הספק קבוע כלשהוא, נניח דף (שני עמודים) של זוהר הסולם (בערך עמוד ב"זוהר רגיל").
אני עצמי לומד בעיון של הבנה לשונית, מהלכית/ רעיונית, ולא מתעכב על עניינים קבליים מורכבים (רק במקרים ממש ממש מסויימים). אני כן מתעכב על הבנת ארמית (לרוב זה פשוט ללומדי גמרא, אבל לעיתים הארמית קשה בגרסת הזוהר...).
כלומר- מבין את המילים בארמית, ואם לא- מסתכל בסולם לראות את הפירוש המילולי. ואז ממשיך. לרוב, אחרי כמה שנים, גם ההבנה של העניין מתבארת עם הניסיון והחזרה על הנושאים.
אני כן מתעכב על הבנת ה"מקור לדרשות". כלומר- אם הזוהר דורש משהו, אני מנסה להבין מה היה הקושי/ המבנה המיוחד של הפסוק שבגללו הוא הביא את הפירוש הזה... החומרים שאני מעלה לאתר על הזוהר השבועי בדרך כלל מבוססים על זה- הבנת הקושי או הבנה של הפסוקים שהובילו לדרשה.
בתחום הקבלי, אני הולך בשיטתו של הרב קוק שלעיתים קרובות לא מבינים את העומק לעומקו, אבל מקבלים את הרוח. את הכיוון.
הרב קוק כותב בכמה מקומות, שבלימוד פנימיות וקבלה יש לעיתים מצב שבו לא מבינים "כל מילה", כל דקדוק, כל גימטריא ודילוג אותיות. אבל כן מתרשמים מהרוח (אם יורשה לי לתרגם- מה"כיוון"). מקורות לכך אביא מיד, בסוף התשובה.
יש עניינים שברור לי שאני לא מבין, אבל אני מצליח להבין את ה"כוונה הכללית". ואז אני, בכוונה, מוותר על הסולם שישר הופך את זה לקבלת האר"י- ז"א, מלכות, ספירות וכו'... בשלב זה אני מנסה, בעקבות דברי הרב קוק, להבין יותר את ה"כוונה", את הרעיון הבסיסי, שאותו די ניתן להבין. מלבד מקרים מאוד מסויימים שבהם ברור ש"החשבון הוא החשוב" ואז אם אני לא מבין על מה מדובר אני עובר הלאה בקריאה בלבד.
לאחר כמה וכמה שנים כאלו, אני יכול לומר שלרוב אני מצליח לתפוס את "הכיוון". גם ללא קבלת האר"י.
באופן כללי, שיטתי בלימוד הזוהר והירושלמי היא שאין מקום לדקדוקי "בבלי" בזוהר. לעיתים צריך ל"רחף" בכוונה מעל החשבון הפשוט של המילים, ודקדוקי הבנה מפורשים. בירושלמי זה הכרחי בגלל גרסאות, ובזוהר בגלל העומקים של העניין. שאלו עניינים שלרוב מצריכים הבנה "נוגעת ולא נוגעת". ואי אפשר לחשבן כל מילה.
בכל זאת, בלי תרגום זה נראה לי קשה מידי, כי הארמית לא פשוטה. אז ענייני שפה, כפי שכתבתי, אני כן מתעכב...
אני יכול לומר שאחרי תרגול של שנים בשיטה, לעיתים קרובות ההבנה מתבהרת גם בשיטת לימוד של מטי ולא מטי... ולעיתים די קרובות אני תופס את המתרגמים (או אפילו את המנקדים) בטעויות לשוניות, למרות חוסר בקיאותי בקבלת האר"י הישירה.
באגף מיוחד באתר אני מעלה שיעור שבועי קצר- נקודה מהזוהר על פרשת השבוע. מידי שבוע.
מקורות מהרב קוק (בעיקר מהפרק "לסתרי תורה ורזיה", פרק י באורות התורה)-
פסקה ו- "גם מי שאינו מוכשר לצייר בשכלו את דקות העניינים הנשגבים, המוצעים בסתרי תורה, ובכל ההצעות של חכמת הרזים, מכל מקום הרגש הכללי וההתעדנות הנפשית יוכל להרגיש מצד עצם טבעיותה של הנשמה המשכלת והחוש האמוני הטבוע בנפש. והשמוש השכלי יוכל להיות אצלו רק לזכך את המושגים, שלא יפעלו אצלו פעולות מטעות... ואז ישארו אצלו הרשמים הרוחניים בתור מחשבות מנשאות את הרוח..."
פסקה ט- "המעין העליון, מקור אמת אין סוף, יופי אין קץ, גבורה אין גבול, הולך הוא ומפכה במקורה של רזי תורה. עומד הוא להחשף בדרישת אותיותיה, ציוריה, הופעותיה... וכשהנשמה לואה מכל המצרים אשר במדעי הגבול... ומתוך ההרים התלולים, הנראים כרכסי מצער, כיוון מספרים, הערכת גימטריאות, רמזי שמות, זרמי מקרא, הלכה ואגדה, אור שמש יוצאת בגבורתה...".
פסקה י- "אחת מהנפלטות של תלמוד רזי תורה היא, שבזמן שהאדם לומד את העניינים הנשאים הללו מתוך אהבה ורגש פנימי, אע"פ שאינו יכול לתפוס את העניינים בהבנה שכלית בהירה, מ"מ הם מרוממים את כל מהותו... והוא מוסיף על ידי התעלומה הפנימית הבלתי ברורה שכל בהיר ומחשבה ברורה בדרך הופעה בחוג השכלתו".
ישנה פסקה ב"אורות התשובה", פרק ד, א, שמזכירה גם היא (בסופה) את הכיוון של חוסר היכולת לבטא בצורה ברורה רעיונות גדולים מאוד (בתחילת הפסקה הרב קוק מזכיר את נושא החבלים והייסורים של הנשמה הכללית ששואפת לתשובה כללית)- "... בהגות מלין אי אפשר לנו לבטא את המחשבה רחבת השחקים הזאת, יחודים אנו מיחדים, בשמות אנו מכוונים: נקודה - שמים וארץ חדשים ומלואיהם אצורים שם, אות - ועולמים מתגלים, תבות - ורבבות עולמי עד והמון יצורים, שלו ועלז מלא חדות אל אלים, מלא שלום ואמת. והנשמה הולכת ומתקנת."
בשמונה קבצים, קובץ ג, פסקה כו- "מסתכלים בחביון עוז בהשגות רוממות, אף על פי שאינן מובנות מפני רוב זהרן, אף על פי שהן מפחידות מרוב איומן, וחוזרים עליהן בהשפעת השכל המיושב אחרי עבור חזיונן..."
ויש עוד לא מעט פסקאות ברוח זו....
אולי אפשר לקשור לזה גם מדרש (ממש בסופה של ה"ספרי" על דברים) שעוסק בהבדל בין משה לבלעם. שלכאורה לפי חז"ל במובן מסויים בלעם "ידע יותר" מאשר משה. אומרים חז"ל- "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ואיזה זה זה בלעם בן בעור אלא הפרש יש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר (במדבר כד טז) נאם שומע אמרי אל משה לא היה יודע מתי מדבר עמו עד שנדבר עמו ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר ויודע דעת עליון, משה לא היה מדבר עמו אלא כשהוא עומד שנאמר (דברים ה כח) ואתה פה עמוד עמדי ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל שנאמר (במדבר כד ד) מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים משל למה הדבר דומה לטבחו של מלך ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו".
הרב שרקי, בשיעור ששמעתי, מסביר שיש הבדל בין הטבח לשר... הטבח מבשל את הארוחה, הוא יודע מה ירקות יש, כמה קטניות יש, כמה עלה כל דבר. מה המתכון המדוייק... השר שאוכל עם המלך, לא יודע את כל הדברים הללו. אבל הוא זה שאוכל עם המלך ביחד. הוא מכיר את התבשיל כולו מבושל יחדיו.. ואת טעמו.
איך מותר לנשיא ארגנטינה ללמוד תורה?
שלום וברכה לשואל.
האיסור ללמד גוי תורה נלמד מהפסוק: (תהילים קמז): "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום", ודייקה מזה הגמרא (חגיגה יג,א) שאין מוסרים דברי תורה לגוי. ועוד למדה הגמרא (סנהדרין נט,א) מהפסוק: (דברים לג ד): "תורה ציוה לנו משה מורשה" - לנו התורה היא מורשה, ולא להם.
ולכן אסור ללמדם תורה כמו שכתבו תוספות (חגיגה יג,א ד״ה אין מוסרין) שהמלמדם עובר על איסור ’לפני עיור לא תיתן מכשול’.
אכן כאן יש לדון בנכרי שרוצה להתגייר שניתן ללמדו כמו שמצאנו באותו גוי שבא לפני הלל הזקן ללמוד תורה (שבת לא,א), וכתב על זה המהרש״א (ד״ה אמר ליה): ואין להקשות איך לימדו תורה קודם שנתגייר, והרי עכו״ם הלומד תורה חייב מיתה, שיש לומר שכיון שאותו נכרי בא להתגייר הרי הוא רשאי ללמוד תורה.
אלא שרבי עקיבא איגר (בשו"ת קמא סימן מא) חלק על דבריו מחמת דיוק מדברי התוספות שלא כמסקנת המהרש״א, והסיק שאין ללמד גוי תורה עד אחר תהליך הגיור. ורק מודיעים לו קודם הגיור תוכנם של כמה מצוות קלות.
והנה נשיא ארגנטינה החשוב גילה דעתו שבכוונתו להתגייר בעתיד ולכן ניתן לסמוך על דעת המהרש״א, ובכל אופן ישנם דברים שניתן ללמד כל גוי, וכגון את שבע המצוות של בני נח שיש להם לדעתם (תוספות ע״ז ג,א ד״ה שאפילו).
ועוד יש מתירים ללמדם תורה שבכתב כמו שהוכיח הגאון ר״מ פינשטיין (יו״ד ג’ סימן צ’) שישראל התחייבו בכניסתם לארץ לכתוב את ספר התורה בשבעים לשון כדי שאומות העולם יעתיקו אותה וילמדוה (סוטה לה, ב).
וכנ״ל כתב גם המהר״י אסאד (שו״ת יהודה יעלה סימן ד’) והוכיח זאת מזה שגילה הקב״ה את התורה לכל האומות, שרק לימוד בעיון התלמוד נאסר כמו שנאמר ’גוי העוסק בתורה חייב מיתה’, ודייק שהכוונה בתיבה ’עוסק’, שהוא טורח ויגע בפלפול במשא ומתן. ולכן אנו מברכים ’לעסוק בדברי תורה’, אולם בתורה שבכתב נאמר לימוד ולא עיסוק, וכזה לימוד רשאי הגוי ללמוד.
זאת ועוד שיש שכתבו שהאיסור לא נאמר על הוראת מעשה כ’הלכות יבשות’ ללא הסבר וטעם (תפארת ישראל זבחים יד, אות לו) שלא נחשב לימוד ללא הבנת הדברים כלימוד.
ולכן יש להניח שאותו רב המלמדו תורה הסתמך על אחד הטעמים הנ״ל.
ויהי רצון שהקב״ה יברך את נשיא ארגנטינה בכל מילי דמיטב על יחסו החם והאוהב לעמנו.
שלום וברכה לשואל.
האיסור ללמד גוי תורה נלמד מהפסוק: (תהילים קמז): "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום", ודייקה מזה הגמרא (חגיגה יג,א) שאין מוסרים דברי תורה לגוי. ועוד למדה הגמרא (סנהדרין נט,א) מהפסוק: (דברים לג ד): "תורה ציוה לנו משה מורשה" - לנו התורה היא מורשה, ולא להם.
ולכן אסור ללמדם תורה כמו שכתבו תוספות (חגיגה יג,א ד״ה אין מוסרין) שהמלמדם עובר על איסור ’לפני עיור לא תיתן מכשול’.
אכן כאן יש לדון בנכרי שרוצה להתגייר שניתן ללמדו כמו שמצאנו באותו גוי שבא לפני הלל הזקן ללמוד תורה (שבת לא,א), וכתב על זה המהרש״א (ד״ה אמר ליה): ואין להקשות איך לימדו תורה קודם שנתגייר, והרי עכו״ם הלומד תורה חייב מיתה, שיש לומר שכיון שאותו נכרי בא להתגייר הרי הוא רשאי ללמוד תורה.
אלא שרבי עקיבא איגר (בשו"ת קמא סימן מא) חלק על דבריו מחמת דיוק מדברי התוספות שלא כמסקנת המהרש״א, והסיק שאין ללמד גוי תורה עד אחר תהליך הגיור. ורק מודיעים לו קודם הגיור תוכנם של כמה מצוות קלות.
והנה נשיא ארגנטינה החשוב גילה דעתו שבכוונתו להתגייר בעתיד ולכן ניתן לסמוך על דעת המהרש״א, ובכל אופן ישנם דברים שניתן ללמד כל גוי, וכגון את שבע המצוות של בני נח שיש להם לדעתם (תוספות ע״ז ג,א ד״ה שאפילו).
ועוד יש מתירים ללמדם תורה שבכתב כמו שהוכיח הגאון ר״מ פינשטיין (יו״ד ג’ סימן צ’) שישראל התחייבו בכניסתם לארץ לכתוב את ספר התורה בשבעים לשון כדי שאומות העולם יעתיקו אותה וילמדוה (סוטה לה, ב).
וכנ״ל כתב גם המהר״י אסאד (שו״ת יהודה יעלה סימן ד’) והוכיח זאת מזה שגילה הקב״ה את התורה לכל האומות, שרק לימוד בעיון התלמוד נאסר כמו שנאמר ’גוי העוסק בתורה חייב מיתה’, ודייק שהכוונה בתיבה ’עוסק’, שהוא טורח ויגע בפלפול במשא ומתן. ולכן אנו מברכים ’לעסוק בדברי תורה’, אולם בתורה שבכתב נאמר לימוד ולא עיסוק, וכזה לימוד רשאי הגוי ללמוד.
זאת ועוד שיש שכתבו שהאיסור לא נאמר על הוראת מעשה כ’הלכות יבשות’ ללא הסבר וטעם (תפארת ישראל זבחים יד, אות לו) שלא נחשב לימוד ללא הבנת הדברים כלימוד.
ולכן יש להניח שאותו רב המלמדו תורה הסתמך על אחד הטעמים הנ״ל.
ויהי רצון שהקב״ה יברך את נשיא ארגנטינה בכל מילי דמיטב על יחסו החם והאוהב לעמנו.
שימוש במושג "השבת השחורה"
שלום לכם.
אכן שאלה זו היא שאלה קשה שכן מצד אחד יום השבת הוא יום של שמחה ועונג, ואיך נקרא לו בשמות שליליים. אולם מאידך קשה להתייחס ליום קשה שכזה כאילו היה יום שבת מן המנין.
אלא שמצאנו במנהגי עדות האשכנזים הקדמונים שהיו קוראים לימי שבת שנעשו בהם אסונות בשם ’שבת השחורה’, או באידיש ’שווארץ שבת’, וכמו שמצאנו בספרו של יום טוב לינסקי (שבתות מיוחדות עמוד 7) שבעיתים שירדו אסונות על הציבור כגון פוגרומים או מגיפות היו מכריזים על ’שבת שחורה’, וכל העם השביתו את שמחת השבת והיתה נפשם עגומה עליהם. כמו כן הביא (עמוד 34) ששבת תשעה באב היתה נקראית ’שבת השחורה’ בעבור האבל והיגון שנהגו באותו הזמן וכן על שם הפרוכת השחורה שהיו מכסים בה את ארון הקודש. וכן לשבת הסמוכה לכ"ג באייר שהיה יום תענית ציבור, זכר לשחיטות ולהשמדות בשנת תתנ"ו (מובא גם בלוח דבר בעתו). וכן קראו כך לשבת הל’ בסיון תש"ו בגלל המאסרים הרבים ביישוב שביצע הצבא הבריטי ופלישתו לבית הסוכנות היהודית בירושלים.
אכן שמעתי שיש שקוראים לאותה שבת, שבת הארורה, וזה ודאי שאסור לעשות שהרי זה נחשב כמקלל את יום השבת הקדושה ח״ו, ודי לנו במה שמצאנו בדברי הקדמונים ולא לדבר סרה.
זאת ועוד, שיש לדעת שאנחנו מאמינים בני מאמינים, ויודעים אנו שכל מאי דעביד רחמנא לטב עביד, ושהכל נעשה לטובה,
ואף שקשה לנו להבין זאת. שמעתי בשם אחד הרבנים החשובים שכשעוברים דבר קשה לא לומר שהדבר רע כיון שאין הקדוש ברוך הוא עושה דברים רעים, אבל מותר לומר שהדבר מר, כי אז הדבר מתיחס אלינו, שלנו קשה לעכל את הגלולה המרה.
ויהי רצון שהדוש ברוך הוא יאמר לצרותינו די, וישלח מהרה את משיח צדקנו.
שלום לכם.
אכן שאלה זו היא שאלה קשה שכן מצד אחד יום השבת הוא יום של שמחה ועונג, ואיך נקרא לו בשמות שליליים. אולם מאידך קשה להתייחס ליום קשה שכזה כאילו היה יום שבת מן המנין.
אלא שמצאנו במנהגי עדות האשכנזים הקדמונים שהיו קוראים לימי שבת שנעשו בהם אסונות בשם ’שבת השחורה’, או באידיש ’שווארץ שבת’, וכמו שמצאנו בספרו של יום טוב לינסקי (שבתות מיוחדות עמוד 7) שבעיתים שירדו אסונות על הציבור כגון פוגרומים או מגיפות היו מכריזים על ’שבת שחורה’, וכל העם השביתו את שמחת השבת והיתה נפשם עגומה עליהם. כמו כן הביא (עמוד 34) ששבת תשעה באב היתה נקראית ’שבת השחורה’ בעבור האבל והיגון שנהגו באותו הזמן וכן על שם הפרוכת השחורה שהיו מכסים בה את ארון הקודש. וכן לשבת הסמוכה לכ"ג באייר שהיה יום תענית ציבור, זכר לשחיטות ולהשמדות בשנת תתנ"ו (מובא גם בלוח דבר בעתו). וכן קראו כך לשבת הל’ בסיון תש"ו בגלל המאסרים הרבים ביישוב שביצע הצבא הבריטי ופלישתו לבית הסוכנות היהודית בירושלים.
אכן שמעתי שיש שקוראים לאותה שבת, שבת הארורה, וזה ודאי שאסור לעשות שהרי זה נחשב כמקלל את יום השבת הקדושה ח״ו, ודי לנו במה שמצאנו בדברי הקדמונים ולא לדבר סרה.
זאת ועוד, שיש לדעת שאנחנו מאמינים בני מאמינים, ויודעים אנו שכל מאי דעביד רחמנא לטב עביד, ושהכל נעשה לטובה,
ואף שקשה לנו להבין זאת. שמעתי בשם אחד הרבנים החשובים שכשעוברים דבר קשה לא לומר שהדבר רע כיון שאין הקדוש ברוך הוא עושה דברים רעים, אבל מותר לומר שהדבר מר, כי אז הדבר מתיחס אלינו, שלנו קשה לעכל את הגלולה המרה.
ויהי רצון שהדוש ברוך הוא יאמר לצרותינו די, וישלח מהרה את משיח צדקנו.
הכשר למקררים?
ההתקדמות הטכנולוגית מציבה אתגרים לא מעטים בשימוש במכשירי חשמל, עד כדי כך שאנחנו זקוקים היום ל"הכשר" גם למוצרי חשמל ואלקטרוניקה שונים, ולא רק ל"אוכל".
יש לכך כמה סיבות-
מבחינת צורת הפעולה - בעבר המכשירים עבדו בשיטות מכניות פשוטות של on-of, היום הכול הופך למערכות דיגיטליות מורכבות. גם משחק אלקטרוני קטן כמו סביבון מנגן מכיל שבבים עם תוכנות דיגיטליות מסועפות.
מבחינת צורת ההפעלה - בעבר היה הכול בהפעלה יזומה - באמצעות לחצנים. היום העולם עובר יותר ויותר להפעלה אוטומטית, חיישני נפח ותזוזה, רגשי טמפרטורה, חיישני לחות ועוד.
מבחינת מזעור הרכיבים - קיימים חיישני טמפרטורה בגודל מילימטר בודד, רכיבים רבים בתוך המוצרים הם מוסתרים ואינם נראים לעין. לכן נדרשת מקצועיות רבה לעמוד על קיומם ותכונותיהם. שבבים בני כמה מילימטרים מכילים אלפי, או אפילו רבבות פקודות חשמליות, תנאים וצירופי קודים.
מבחינת צורת בניית המוצרים - הרכיבים הדיגיטליים נבנים חלקים על גבי חלקים, על בסיס יחידות מוכנות במפעלים שונים שמייצרים מיליוני מוצרים זהים ומועברים לצרכים מגוונים. כל רכיב יכול להכיל מיליוני פקודות מורכבות שחוברו על ידי כמה צוותים ללא קשר אחד לשני, כשגם הם עצמם מתבססים על חלקים קודמים (רוטינות) שאינם יודעים את כל פעולותיהם, אלא רק את הרלוונטי לעבודתם. מחירי המוצר הזולים, מושגים אודות לטכנולוגיות העתקה פשוטות ולייצור המוני של מוצרים בסין.
מסיבה זו פעמים רבות יצרן המכשיר עצמו אינו מודע לכל הפונקציות של הרכיבים הדיגיטליים (שלפעמים מיוצרים במפעל במדינה אחרת על ידי סודות מקצועיים) או לצורות פעולתו המדויקת של המכשיר. קל וחומר שהיבואן אינו יודע, ועל אחת כמה וכמה שאין באפשרותם של המוכרים והטכנאים להיות בקיאים ברכיבים השונים ובפונקציות שלהם.
רוב המוצרים מגיעים כל זמן מה בגרסה מעודכנת ('וריאציה') כאשר כמעט בלתי אפשרי לעקוב אחר השינויים והעדכונים שנעשו.
נדרשת מומחיות מיוחדת וסייעתא דשמיא רבה, כדי לאתר ולעמוד על כל הרכיבים השונים הרלוונטיים לנידונים ההלכתיים של מוצרים בשבת. בהמשך יובאו כמה דוגמאות כטיפה מים המכשלות שעלולים להיות ללא בדיקה מקצועית של מומחים יראי שמיים.
כל זה נכון הן למוצרים ביתיים, כמו מקררים לשימוש בשבת, מקפיאים, מזגני אינוורטר, מיחמים, תאורה, מערכות סינון, מיני ברים, כיריים גז, מערכות חימום שונות ועוד.
הן למוצרים הנלווים לבית כמו משאבות מים, מדי מים, מערכות אזעקה ועוד.
הן בחוץ, כמו פנסי רחוב, שערים ודלתות אוטומטיים, מערכות שונות בבתי מלון ועוד.
והן בצרכים מיוחדים, כמו מוצרי עזר לנכים ומוגבלים, לחצני קריאת צוות סיעודי, אזיקים אלקטרוניים ועוד.
מה המיוחד בהכשר של משמרת השבת
ארגון 'משמרת השבת' משמש בשני כובעים. כובע אחד הוא המחקר ההלכתי והטכני על כל מוצר והעברת המידע והוראות הרבנים לציבור, כובע שני הוא פיתוח ואישור מוצרים והתקנים לשבת. ב'משמרת השבת' עושים הבדלה מוחלטת בין שני הכובעים הללו.
כאשר מבררים את המציאות הטכנית וההלכתית ומעבירים את המידע לציבור, לא עושים 'חומרות'. מעבירים את הניתוח הטכני וההלכתי לרבנים, מקבלים מהם את ההוראות, ומעבירים אותם לציבור כמו שהם. כאשר דעות הרבנים חלוקות, משתדלים להביא לציבור את העמדות השונות, ומציעים לכל אחד את האפשרות שיעבירו לרב שלו את הנתונים הטכניים והניתוח ההלכתי כדי שיכריע לו את ההוראה למעשה.
אך כאשר מגיעים לפיתוח או אישור מוצרים, לעולם לא יינתן אישור אם הוא לא תואם את עמדות כל הרבנים לכתחילה. אם יש שיטה של פוסק מסוים או מנהג של עדה מסוימת האוסר את השימוש לכתחילה או אפילו חושש שיש בדבר מכשול כל - שהוא, לא יאושר המוצר. גם אם הושקעו בו מאות שעות מחקר ופיתוח.
הגישה הכללית של משמרת השבת באישור ובפיתוח מוצרים היא, לנתק באופן פיזי ומוחלט את כל החיישנים והרישומים הדיגיטליים ולא להסתפק בשינויי תוכנה שיגרמו לכך שלא תהיה כל משמעות בשבת לרישומים. הסיבה המרכזית לעניין נעוצה במוסבר לעיל על כך שכמעט לא ניתן להגיע לכל האפשרויות הגלומות בכרטיסי הפיקוד השונים ולעמוד על משמעותן. פיקוח כזה מחייב לסמוך על בדיקות מדגמיות ללא בקרה אמיתית על כל המערכת.
ההתקדמות הטכנולוגית מציבה אתגרים לא מעטים בשימוש במכשירי חשמל, עד כדי כך שאנחנו זקוקים היום ל"הכשר" גם למוצרי חשמל ואלקטרוניקה שונים, ולא רק ל"אוכל".
יש לכך כמה סיבות-
מבחינת צורת הפעולה - בעבר המכשירים עבדו בשיטות מכניות פשוטות של on-of, היום הכול הופך למערכות דיגיטליות מורכבות. גם משחק אלקטרוני קטן כמו סביבון מנגן מכיל שבבים עם תוכנות דיגיטליות מסועפות.
מבחינת צורת ההפעלה - בעבר היה הכול בהפעלה יזומה - באמצעות לחצנים. היום העולם עובר יותר ויותר להפעלה אוטומטית, חיישני נפח ותזוזה, רגשי טמפרטורה, חיישני לחות ועוד.
מבחינת מזעור הרכיבים - קיימים חיישני טמפרטורה בגודל מילימטר בודד, רכיבים רבים בתוך המוצרים הם מוסתרים ואינם נראים לעין. לכן נדרשת מקצועיות רבה לעמוד על קיומם ותכונותיהם. שבבים בני כמה מילימטרים מכילים אלפי, או אפילו רבבות פקודות חשמליות, תנאים וצירופי קודים.
מבחינת צורת בניית המוצרים - הרכיבים הדיגיטליים נבנים חלקים על גבי חלקים, על בסיס יחידות מוכנות במפעלים שונים שמייצרים מיליוני מוצרים זהים ומועברים לצרכים מגוונים. כל רכיב יכול להכיל מיליוני פקודות מורכבות שחוברו על ידי כמה צוותים ללא קשר אחד לשני, כשגם הם עצמם מתבססים על חלקים קודמים (רוטינות) שאינם יודעים את כל פעולותיהם, אלא רק את הרלוונטי לעבודתם. מחירי המוצר הזולים, מושגים אודות לטכנולוגיות העתקה פשוטות ולייצור המוני של מוצרים בסין.
מסיבה זו פעמים רבות יצרן המכשיר עצמו אינו מודע לכל הפונקציות של הרכיבים הדיגיטליים (שלפעמים מיוצרים במפעל במדינה אחרת על ידי סודות מקצועיים) או לצורות פעולתו המדויקת של המכשיר. קל וחומר שהיבואן אינו יודע, ועל אחת כמה וכמה שאין באפשרותם של המוכרים והטכנאים להיות בקיאים ברכיבים השונים ובפונקציות שלהם.
רוב המוצרים מגיעים כל זמן מה בגרסה מעודכנת ('וריאציה') כאשר כמעט בלתי אפשרי לעקוב אחר השינויים והעדכונים שנעשו.
נדרשת מומחיות מיוחדת וסייעתא דשמיא רבה, כדי לאתר ולעמוד על כל הרכיבים השונים הרלוונטיים לנידונים ההלכתיים של מוצרים בשבת. בהמשך יובאו כמה דוגמאות כטיפה מים המכשלות שעלולים להיות ללא בדיקה מקצועית של מומחים יראי שמיים.
כל זה נכון הן למוצרים ביתיים, כמו מקררים לשימוש בשבת, מקפיאים, מזגני אינוורטר, מיחמים, תאורה, מערכות סינון, מיני ברים, כיריים גז, מערכות חימום שונות ועוד.
הן למוצרים הנלווים לבית כמו משאבות מים, מדי מים, מערכות אזעקה ועוד.
הן בחוץ, כמו פנסי רחוב, שערים ודלתות אוטומטיים, מערכות שונות בבתי מלון ועוד.
והן בצרכים מיוחדים, כמו מוצרי עזר לנכים ומוגבלים, לחצני קריאת צוות סיעודי, אזיקים אלקטרוניים ועוד.
מה המיוחד בהכשר של משמרת השבת
ארגון 'משמרת השבת' משמש בשני כובעים. כובע אחד הוא המחקר ההלכתי והטכני על כל מוצר והעברת המידע והוראות הרבנים לציבור, כובע שני הוא פיתוח ואישור מוצרים והתקנים לשבת. ב'משמרת השבת' עושים הבדלה מוחלטת בין שני הכובעים הללו.
כאשר מבררים את המציאות הטכנית וההלכתית ומעבירים את המידע לציבור, לא עושים 'חומרות'. מעבירים את הניתוח הטכני וההלכתי לרבנים, מקבלים מהם את ההוראות, ומעבירים אותם לציבור כמו שהם. כאשר דעות הרבנים חלוקות, משתדלים להביא לציבור את העמדות השונות, ומציעים לכל אחד את האפשרות שיעבירו לרב שלו את הנתונים הטכניים והניתוח ההלכתי כדי שיכריע לו את ההוראה למעשה.
אך כאשר מגיעים לפיתוח או אישור מוצרים, לעולם לא יינתן אישור אם הוא לא תואם את עמדות כל הרבנים לכתחילה. אם יש שיטה של פוסק מסוים או מנהג של עדה מסוימת האוסר את השימוש לכתחילה או אפילו חושש שיש בדבר מכשול כל - שהוא, לא יאושר המוצר. גם אם הושקעו בו מאות שעות מחקר ופיתוח.
הגישה הכללית של משמרת השבת באישור ובפיתוח מוצרים היא, לנתק באופן פיזי ומוחלט את כל החיישנים והרישומים הדיגיטליים ולא להסתפק בשינויי תוכנה שיגרמו לכך שלא תהיה כל משמעות בשבת לרישומים. הסיבה המרכזית לעניין נעוצה במוסבר לעיל על כך שכמעט לא ניתן להגיע לכל האפשרויות הגלומות בכרטיסי הפיקוד השונים ולעמוד על משמעותן. פיקוח כזה מחייב לסמוך על בדיקות מדגמיות ללא בקרה אמיתית על כל המערכת.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא הלכות שבת
מוצרים
